פסק-דין בתיק בג"ץ 6840/01

השופטת א' פרוקצ'יה:

רקע והליכים

1.        העותרת הינה קצינה בשירות קבע בצה"ל. היא התגייסה לצבא בשנת 1984  וסיימה את תקופת שירותה הצבאי בשנת 1987 בדרגת סגן. בשנת 1995 חזרה לשורות הצבא כקצינה בדרגת סרן בחיל התחזוקה. בשנת 1998 שובצה לתפקיד במחלקת אחזקה בחטיבת הלוגיסטיקה בצה"ל.

2.        הרקע להגשת העתירה טמון באי נכונותו של צה"ל להמשיך ולהאריך את שירות הקבע של העותרת, לאחר שקבע כי אין מקום לקדמה בדרגה ולשבצה בתפקיד המתאים לדרגה זו. על פי העתירה, החלטה זו של הצבא פוגעת בכללי יסוד של המשפט הציבורי בדבר הבטחות מינהליות ועקרונות יסוד של הגינות ויושר, והיא נגועה בשיקולים פסולים שדינם להתבטל. העתירה מבקשת, איפוא, כי בית המשפט יורה לרשויות הצבא לבטל את החלטתם לשחרר את העותרת משירות קבע בצה"ל, להעניק לה דרגה, ולשבצה בתפקיד ההולם את כישוריה. מכוח צו ביניים שהוצא עם הגשת העתירה, ממשיכה העותרת בשירותה בצה"ל עד עתה בתפקידים שונים, כפי שיובהר להלן.

עובדות רקע

3.        עם חזרתה של העותרת לצבא בתנאי שירות קבע בפברואר 1995 הוענקה לה דרגת סרן והיא שובצה לעבודה באגף הטכנולוגיה. בספטמבר 1998 שובצה לתפקיד במחלקת האחזקה בחטיבת הלוגיסטיקה. מאז פברואר 1999 נתקיימו לגביה דרישות פרק הזמן המינימלי, הנדרש לקבלת דרגת רס"ן. מפקדיה היו מרוצים מתיפקודה והמליצו על קידומה לדרגת רס"ן ועל הארכת שירותה ללא תנאים (סיכומי ראיונות של סא"ל אבי אדרי ותא"ל אלי אהרוני מיום 23.9.99, 25.11.99 ו-1.2.00, נספחים ב', ג' ו-ד' לעתירה). להמלצת תא"ל אהרוני לקדם את העותרת בתפקיד נתקבלה הסתייגות מטעם קצין תחזוקה ראשי לאור הערכות תיפקוד בינוניות שקבלה העותרת ממפקדיה בעבר, אשר בכולן זכתה, לדבריו, להערכות שנפלו מן הממוצע. חרף זאת, דבק תא"ל אהרוני בעמדתו הראשונית כי העותרת ראויה לקידום. זאת ניתן ללמוד מסיכום ראיון נוסף שקיים תא"ל אהרוני עם העותרת בפברואר 2000. במהלך הראיון בקשה העותרת כי תיבחן אפשרות שיבוצה למרכז מיחשוב טכנולוגי לוגיסטי (ממט"ל). בסיכום אותה פגישה קבע תא"ל אהרוני כי העותרת תתראיין לאותו תפקיד, ואם לא תשובץ אליו, כי אז, כפי שנרשם בתרשומת, "תשובץ לתפקיד רס"ן בחטיבת הלוגיסטיקה במהלך קיץ 2000". גם בתקופה קודמת בהרבה ניתנו הערכות חיוביות לעבודתה של העותרת (סיכומי ראיונות עם אל"מ צביקה גורן מיוני ואוקטובר 1997). חרף הערכות אלה, מסלול קידומה של העותרת נקטע ולא התממש.

4.        ביום 31.3.01 שגרה העותרת מכתב תלונה שהופנה אל המשיב 3, ראש אגף הטכנולוגיה, האלוף אהרן זאבי פרקש. במכתב זה התלוננה על התנהגות בלתי הולמת של המשיב 2, תת אלוף זכריה חי, כלפיה, בעת היותו מפקדה הישיר. המשיב 2, שימש אותה עת ראש מחלקת אחזקה, ולימים התמנה קצין חימוש ראשי. במכתב התלונה תיארה העותרת את התבטאויותיו הבוטות והגסות של המשיב 2 כלפיה במהלך פגישה ביניהם ביום 20.3.00, תוך  שזה השמיע בפניה דברי בקורת וטענות על הזמן המועט שהיא מקדישה לעבודתה בצבא.

אלה מדבריה במכתב התלונה:

"בתקופה האחרונה ובסמוך לעזיבתו הפתאומית של מפקדי, סא"ל אבי אדרי את תפקידו, נתקלתי בהתנהגות בוטה וטורדנית מצד רמ"ח אחזקה, אל"מ זכריה חי, אשר שמה לאל ומפרה ברגל גסה את הנחיות הרמטכ"ל... באותו מעמד, השתמש כלפי רמ"ח אחזקה בביטויים גסים (Fuck), בתנועות ידיים מגונות מספר פעמים, באיומים (אם היית גבר הייתי קם עכשיו ומכניס לך מכות) ובשפה זולה, תוך צעקות רמות. כל זאת בנוכחותו של מ"מ רע"ן אחזקה, רס"ן סמי אביטל. כאשר התלוננתי על כך שכואב לי הראש, אמר בתגובה: "אני מקווה שלא קלקלתי שום דבר לבעלך להיום בערב".

           היא מסיימת את מכתב התלונה באמירה:

"אני פונה אליך, המפקד, לשמור ולתבוע את כבודי, כפי שראוי לכל אדם".

למכתב התלונה צרפה העותרת את פנייתו הכתובה מיום 1.11.99 של הרמטכ"ל אותה עת, שאול מופז, למפקדי צה"ל, שעניינה חובת השמירה של מפקדי צה"ל על כבודם של חיילי צה"ל, וחובתו של הצבא להתמודד בגילויי אלימות מילולית ופיזית כאחד.

5.        בעקבות הגשת התלונה, נערך עימות שנכחו בו, מלבד העותרת, גם משיב 3,  וכן רס"ן אביטל שהיה נוכח בארוע נשוא התלונה, המשיב 2, וסא"ל דליה קוטאי, ראש ענף סגל בחטיבת משאבי אנוש במטכ"ל. ביום 27.6.00 הודיע משיב 3 במכתב כי הוא רואה את הפרשה נשוא התלונה כסגורה, והוסיף:

"לא ניתן היה להכריע לכל אורך הדרך באשר לצדקתו המוחלטת של צד זה או אחר בארוע, מה עוד שכלל הגורמים המעורבים הביעו נכונותם במקרה שידרשו, להוכיח את צדקתם. לאור זאת, רואה ר' אט"ל בפרשה כסגורה... והביע תקוותו להירתמות כלל הצדדים לפתיחת דף חדש במערכת היחסים ביניהם להמשך ביצוע כל המשימות". (נספח י' לעתירה).

           אותה עת, התראיינה העותרת לתפקידים שונים בתקן רס"ן, אך לא נמצא לה תפקיד. לאור זאת, זומנה במהלך ספטמבר 2000 לראיון עם קצין תחזוקה ראשי. בסיכומו של הראיון נקבע כי היא תמשיך להתמודד על תפקידים שונים עד ליוני  2000, ואם לא יימצא לה תפקיד, תשוחרר מהצבא. בעקבות זאת, היא המשיכה להתראיין לתפקידים שונים, אך גם נסיונות אלה לשיבוצה בתפקיד מתאים לא העלו דבר.

6.        בעקבות זאת, פנתה העותרת באמצעות באת כוחה ביום 2.7.00 לרמטכ"ל. היא פירטה בפניו את עובדות הארוע נשוא תלונתה, וציינה כי הדברים הקשים שהטיח בה אל"מ זכריה היו קשורים לשעות עבודתה המצומצמות יותר ביחס לגברים בשים לב לכך שהיא אם לילדים. היא קבלה על כך שהוא לא התנצל על התבטאויותיו ועל כך כי קידומה בדרגה התעכב. העותרת פנתה גם לפרקליטות הצבאית, אשר במכתב תשובתה מיום 5.4.01 לא ראתה לנכון להמשיך ולטפל בענין זה, אף שהורתה לבדוק אי התאמות בגרסתו של רס"ן אביטל שעלו באשר לפרטי הארוע נשוא התלונה.

           ביום 27.2.01 פנתה העותרת גם לנציב קבילות חיילים בטענה כי קידומה מתעכב בשל תלונה שהגישה נגד אחד ממפקדיה. במקביל לכך, המשיכה להתמודד על תפקידים שונים בתקן רס"ן, ובין היתר, על תפקיד ראש מדור בענף תכנון אמצעים באגף התכנון. ממכתבו של ראש מחלקת התכנון, אל"מ חיות, מיום 20.5.01 עולה כי מתוך שבעה מועמדים בתחילת הדרך ושלושה מועמדים סופיים בסופה, נמצאה העותרת המועמדת המתאימה ביותר לתפקיד. כך עולה גם מסיכום ראיון עם אל"מ דוידזון, סגן קצין תחזוקה ראשי, מיום 17.6.01 (נספחים יז', ויח' לעתירה). חרף כל אלה, העותרת לא קבלה את התפקיד. גם נסיונות אחרים לשיבוצה לא עלו יפה. בינתיים, המשיב 2, מושא תלונתה של העותרת, מונה לקצין חימוש ראשי, ומינוייה לתפקיד באגף התכנון היה כפוף לאישורו.

7.        ביום 29.7.01 התקבלה תשובת נציב קבילות חיילים לתלונת העותרת, ואלה עיקריה:

"על יסוד ממצאי בירורי, מצאתי כי במהלך חודש פברואר 2000 הבטיח תא"ל אלי, רח"ט לוגיסטיקה, כי תקודמי לתפקיד רס"ן במסגרת חטיבת הלוגיסטיקה. מלשון ההבטחה עולה כי אין מדובר בהצהרת כוונות גרידא, אלא בהתחייבות מפורשת וברורה שמלמדת על כוונה ליצור חיוב משפטי... לא ניתן לומר כי הבטחה זו ניתנה שלא בסמכות... בעניינך, לא מצאתי כי קיים צידוק לחזרה מן ההבטחה. למרות שאכן קיימות טענות מבוססות למדי בנוגע לאי שביעות הרצון מתפקודך - מדובר בנתונים שהיו ידועים גם בטרם מתן ההבטחה... לפיכך, לא ניתן להשען, בדיעבד, בנושא חוות הדעת אודותייך כדי לאיין את ההבטחה".